צידנים יקראו וגו'. תניא, שניר ושריון מהרי ארץ ישראל הם, מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי א"י, ללמדך שאפילו הרי א"י חביבים עליהם אפי' בחא"ג דאפילו הרים גבוהים שנקראים שניר על שם הרי שלג [כפירש"י בפסוק זה] דאין דרך להיות שם ישוב, אפ"ה חביבים הם על אומות העולם, עכ"ל. ורש"י פירש שבנו כרכים על אותן ההרים, ולא ידעתי למה שינה מלשון הגמרא שהעלו להם שמות על שמות ההרים, אבל הערים עצמן בנו במקומות אחרים, וצ"ע.
. (חולין ס' ב')
ואתחנן. כמה ישהא בין תפלה לתפלה בכשמתפלל ב' תפלות, כגון בין שחרית למוסף, או היכי ששכח ולא התפלל שצריך להשלימה כשמתפלל תפלה שלאחריה ומתפלל שתים, וטעם השהוי נראה משום דאין עושין מצות חבילות כמ"ש בסוטה ח' א'.
, רב הונא ורב חסדא, חד אמר, כדי שתתחונן דעתו עליו דכתיב ואתחנן אל ה' גר"ל עד כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחנה.
, וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו דכתיב (פ' תשא) ויחל משה דגם זה כעין פירוש שתתחונן, ובלישנא בעלמא פליגי, ובירושלמי כאן מבואר דהוא כדי שיעור הילוך ד' אמות, ועיין באו"ח סי' ק"ה ולפנינו בפ' תשא שם. –
ועיין בשו"ת הרשב"א סי' תל"ו, דהש"ץ אחר תפלה בלחש יעמוד כדי הלוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל לפני הצבור, וזה נסמך ג"כ על דרשות שלפנינו, ובב"י לאו"ח סי' קכ"ג כתב דיחיד לאחר תפלת י"ח יחזור למקומו אחר שיעור הלוך ד' אמות, והב"ח כתב אחר שיתחיל הש"ץ, ומכאן משמע כב"י, שהרי מבואר כאן דשיעור שהיה הוא כדי שתתחונן או כדי שתתחולל דעתו עליו, ומבואר בירושלמי דשיעור זה הוא כדי הלוך ד' אמות, ודו"ק.
. (ברכות ל' ב')
אתה החלות. דרש ר' שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, מנלן, ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' לאמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ וגו', וכתיב בתריה (פ' כ"ה) אעברה נא ואראה את הארץ הומטעם זה סדרו אנשי כנסת הגדולה בסדר תפלת י"ח, מתחלה אבות וגבורות וקדושה שהם שבח המקום ואח"כ ברכות התפלה, ועיין ברמב"ם פ"א ה"ב מתפלה.
. (ברכות ל"ב א')
אעברה נא. דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו לכנס לא"י, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא אמר, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי וצ"ע מאי קושיא היא זו מפני מה נתאוה לכנס לא"י, והלא האבות וגדולי ישראל היו משתוקקים להיות בא"י, ובאגדה דסוף כתובות הפליגו מאוד בשבח ישיבת הארץ, וי"ל דמשום הא גופא שמפרש שכמה מצות אין נוהגות רק בא"י מפני זה באמת היה רצון כל הצדיקים לכנס לשם, וידענו זה ממשה.
ודע דלפי דרשה זו צ"ע בנוסח הברכה מעין שבע, ובנה ירושלים והכניסנו לתוכה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, והלא כמבואר אין מן המדה לבקש הכניסה לא"י לתכלית זו, ואף כי בודאי אין ראיה ממשה רבינו לכלל ישראל, אבל בכ"ז איך תקנו לכתחלה נוסח כזה שאינו מן המדה, וצ"ע רב.
. (סוטה י"ד א')
ההר הטוב הזה. זו ירושלים זהוא ע"פ הידוע בכ"מ שירושלים מתואר בשם הר, הר ציון, הר ציון וירושלים (ישעיה י') בהר הקודש בירושלים (שם כ"ז) והרבה כהנה, ונראה דראה לנכון לדרוש כן משום דעל סתם הר לא שייך שחשק לראותו ולתארו בשם טוב, ובודאי כיון בזה איזו כונה.
. (ברכות מ"ח ב')
והלבנן. אין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר (ישעיה י') והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל חע"י קרבנות, וכמ"ש בתענית כ"ז ב' בזמן שביהמ"ק קיים קרבנות מכפרים, והלשון מלבין הוא ע"ש הכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ועיין בגיטין נ"ו ב' אמר לבנון זה ביהמ"ק שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון, והוא פסוק שלפנינו. וצ"ע דלפי דרשה זו דספרי תלי בראיה שהיא גופא צריכה לראיה.
[ספרי].
רב לך. א"ר לוי, ברב בישר ברב בשרוהו, ברב בישר – רב לכם בני לוי (פ' קרח) ברב בשרוהו – רב לך אל תוסף דבר אלי טדרשה זו כפולה לפנינו לעיל ר"פ קרח ושם בארנוה די הצורך.
. (סוטה י"ג ב')
עלה ראש הפסגה. תניא, א"ר אלעזר, גדולה תפלה ממעשים טובים, שהרי אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ואע"פ כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה וגו' יועיין בתוס' ומפרשים שהעירו עכ"ל דרק מחמת התפלה נענה ודילמא גם משום מעשים טובים שהיו לו, יעו"ש מש"כ בזה ע"ד אגדה ודרוש, ואמנם אפשר לומר דהלשון בדבר הזה מוסב גם למטה כמו בדבר הזה בדבר תפלה זו פעלת אצלי שתעלה ותראה את הארץ, ומבואר דרק משום התפלה נענה. ונראה דלזה כיון רש"י שכתב וז"ל, בדבר תפלה זו נתרציתי להראות אותה לך. גם י"ל דהכונה היא ע"ד שאמרו מצוה גוררת מצוה, והבא לטהר מסייעין אותו, וכל מאויי משה היו רק כדי שיתקיימו המצות על ידו וכמובא לעיל בפסוק כ"ה וכ"ז לא הועיל לו מאומה זולתי התפלה.
. (ברכות ל"ב ב')
וצו את יהושע. תנא דבי רבי ישמעאל, וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, מכאן דכל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז יאעיין מש"כ בענין זה בפ' לך בפסוק כאשר צוה אותו אלהים ובפ' שלח בפסוק מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם (ט"ו כ"ג).
. (קדושין כ"ט א')
